תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא אין מידע על השואה.
בספר נדפסה דרשה שהשמיע הרב בזמן הבאת עצמות טרבלינקה לקבורה בארץ. הרב מבכה את חורבן ישראל, ומעלה על נס את קידוש השם של יהודים בזמן המלחמה. בהמשך הדרשה הוא מוכיח את אומות העולם בהתעלמות מצרת ישראל, ומאשים אותן בשותפות שבשתיקה למעשי הנאצים.

המבוא:

על השואה ועל ההשמדה - ת"ש-תש"ה

(דברים בזמן הבאת עצמות טרבלינקה לקבורה)

"והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו". (דברים )

אמר אברהם לפני הקב"ה : רבש"ע מפני מה הגלית את בני ומסרתם בידי האומות והרגום בכל מיני מיתות משונות והחרבת את ביהמ"ק מקום שהעליתי שם את יצחק בני עולה לפניך ? אמר לו הקב"ה לאברהם : בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל כ"ב אותיות שבה, הדא דכתיב "וכל ישראל עברו את תורתך" (דניאל ט) אמר אברהם להקב"ה: רבש"ע מי מעיד בהם שעברו תורתך? אמר לו: תבא תורה ותעיד בהן. מיד באה תורה להעיד בהן. אמר לה אברהם : את באה להעיד על בני שעברו על מצוותיך ואין לך בושת פנים ממני, זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותך וכבדוך ועכשיו .את באה להעיד בהם ביום צרתם ? כיון ששמעה תורה כך, עמדה לצד אחר ולא העידה בהן". (מדרש רבה, פתיחה לאיכה)

והנה הגיעו זמנים איומים שהתורה עצמה אומרת, "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים", כזאת שלא היה לה אח ורע ומשל ודוגמא בכל הדורות ; כל הרעות שהשיגונו במשך כל התקופות למן חורבן בית המקדש ועד ימינו אלה, מחווירות לעומת דור ההשמדה והשואה האיומה. אנו לא מבקשים מהתורה שתעמוד בקרן זוית ולא תעיד. להיפך ! אנו מזמינים אותה לעדות, תבוא ותעיד על מאות משמשים בקודש של בתי כנסיות ומדרשות שקפצו לתוך בתי הכנסת הבוערים להציל ספרי תורה. תבוא ותעיד על רבבות רבבות אלפי ישראל, שומרי תורה ומצוות שמסרו את נפשם על קדושת השם, על כל מצוה ועל כל אות שבספר תורה. תורה תורה חגרי שק ואפר. קונני עלי בניך, אנשים, נשים וטף, עוללים ויונקים שהושמדו באכזריות איומה בידי עם של רוצחים, עם עמלק הלבוש באיצטלא של תרבות ונימוסין, שיצא להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ונתקיימה מחשבתו בששה מליונים מישראל. בחמש השנים ת"ש - תש"ה, הובלו רבבות יהודים להשמדה במשרפות ובחדרי גזים. העולם האכזר עמד על דמנו משך כל השנים הארוכות הללו, עד שהצורר ביצע את זממו והשמיד את שליש בני עמנו הטובים והמובחרים. כך אנו קוראים בתורה; : "והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות" אזי : "וענתה השירה הזאת לפניו לעד", אנו נזמין את ספר תורה לעד. תבוא התורה ותעיד, "כי לא תשכח מפי זרעו", שלמרות כל החורבן המר והנמהר הזה, ממשיכים זרע ישראל את מורשתם, ממשיכים לשמור על התורה ומצוותיה, ממשיכים במסירות יתירה ללכת בדרך היהדות הצרופה. זאת בשעה שכל עולם הגויים התייחס אל השמדתנו כפי שהתייחס וצחק לאיד שלנו. "כל הגויים סבבונו כדבורים דועכו כאש קוצים". המיוחד שבבעירת קוצים הוא, ששריפה הפורצת בכל מקום שהוא, ממהרים מכבי-אש לכבותה, אולם כשפורצת שריפה בשדה-קוצים, כולם ממתינים עד שהאש תבער את הכל ותנקה את השטח. כשעולם הגויים גייס את כוחותיו נגד האשמדאי הארור, שרצה גם בהם להשמיד, ומליוני חיילים יצאו ללחום בצורר, הרי לגבי השריפה והדליקה שלנו, התייחסו כשריפה בשדה קוצים. אותה לא מכבים, לה נותנים לבעור עד הסוף. חמש שנים תמימות ראה עולם האומות כיצד מובלים יום יום למשרפות של מחנות המוות באושוויץ, בטרבלינקה ובמיידאנק. רבבות רבבות יהודים בקרונות בקר, סגורים הרמטית, על מנת להשמידם ולמחותם מעל פני האדמה. ידע העולם שעוקרים את שיני הזהב של הקרבנות וגוזזים את שערותיהם לעשות בהם שימוש ומשומן הגופות יצרו סבון "ריינע יודען פעטס" : סבון יהודי טהור. דבר לא נעלם מעיני מנהיגי האומות הדוגלים באמונות שונות ובאמונת החסד של האיש מנצרת ועמדו מרחוק. אף לא ניסו להפריע במה שהוא לתהליך ההשמדה, גם אם אפשר היה להציל אלפים ורבבות מידיהם הטמאות, הרי האומות סגרו את שעריהם ולא נתנו דריסת רגל ליהודי. רבים הילדים שהוצאו מידי הצורר בדרכי הים בסירות רעועות, אבל בגלל סגירת השערים, של אנגליה, ה"נאמן" מטעם חבר הלאומים על ארץ ישראל, טבעו ילדים אלה בסערות הימים וירדו שאולה.

איה הסופר? איה העט שתהא מסוגלת לתאר את האכזריות של רוב עמי אירופה התרבותיים שחיכו עד שהדליקה תגמור עם אחרון היהודים, מלבד מעטים שעשו משהו, והם הם המחייבים בכתם רצח נצחי את כל העמים הגדולים, על יד ההגה של הגדולה באומות, "ארצות הברית" של אמריקה, עמדו שונאי ישראל מושבעים ולא נתנו דריסת רגל לבורחים מן הגיהנום, וודאי שלא הגיבו כלל על ההשמדה האיומה במחנות, זו האומה המתגאה בפסל החירות, בשערי גבולותיה, חרות ! ? לכל העולם, אך לא ליהודים, מלבד מכסה מצומצמת שנתית שמעבר לה אסור לעבור לאף נפש, החל מרוזוולט הצדיק ועד סטטיניוס שר החוץ שלו, אוניות נשלחו חזרה מאנדרטת החירות לעבר חופי אירופה העומדת בלהבות, בכדי שיבלעו בלהבות הגהינום. "כל הגויים סבבונו כדבורים דועכו כאש קוצים".

לא לחינם קונן ירמיהו : "כי גדול כים שברך מי ירפא לך", מה הפירוש גדול כים ? אין חורבן אשר ישווה לחורבן על הים, מכל חורבן שביבשה נשאר איזהו זכר למה שהיה כאן בעבר. חורבן על הים זהו האכזר שבחורבנות הנה לפני זמן קצר שטה כאן אניית פאר, מלאה באנשים, מלאי חזון ומחשבות, שמחים ועליזים, והנה פרצה סערה והאניה טבעה וירדה תהומה, ועל פני המים אין אתה מבחין בזכר כלשהו למה שהיה כאן. השמש מפזזת על פני הגלים, הים שב לאיתנו, הכל כלפני הסערה, האניה היהודית שטה בים העמים, בבטחה ובשלוה מדומה, והנה פרצה הסערה האיומה של מלחמת העולם במשך חמש שנים נמשכה הטביעה של האניה. ים העמים ממשיך את משחקיו. גדול כים שברך, גדול ואכזרי כמו האכזריות של הים. מי ירפא לך ? במי אתה תולה תקוותך, עם ישראל ? ברוצחים ? בשותפיהם ? בעולם הגויים ? הלא אלה היו ונשארו שונאים ליהודים בכל צורה שהיא. הלא מכל אלה יש לצפות להעמדת פנים ותו לא. "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, כי אכל את יעקב". לגבי אכילת יעקב הם מאוחדים. "אכל" לשון יחיד, בינם לבין עצמם הם גויים שונים, וממלכות נפרדות, רק לגבי אכילת יעקב, הם עם אחד. זוהי מציאות מרה שאין להתעלם ממנה, כי בנפשנו הדבר.

"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך", אנו עוברים על עלי ההיסטוריה שלנו, ואנו רואים כל עלה, כל דף מתבוסס בדם, "ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי !".